איך מכינים סרטון לאזכרה?

מתי האזכרה

לאזכרה יש שלושה מועדים עיקריים. את השלושים סופרים מיום הקבורה, ואת אחד עשר החודשים ויום השנה מחשבים לפי התאריך העברי של הפטירה.

המנהגים שונים מעדה לעדה ומבית לבית. כל שאלה מעשית, כמו באיזה יום בדיוק ומה אומרים, שואלים את רב הקהילה. נבדק לאחרונה ב־28 באוקטובר 2026

פטירה אחרי השקיעה שייכת, בלוח העברי, ליום שאחריה. בכלי התאריך העברי בוחרים "רק התאריך העברי", מסמנים "האירוע אחרי השקיעה" ומקבלים את התאריך הנכון. כשהפטירה הייתה סמוך לשקיעה, שואלים את הרב, כי על הזמן שבין השקיעה לחשכה, "בין השמשות", יש דעות שונות. את היום שבו התאריך העברי חל השנה בודקים בלוח שנה עברי.

כשיום השנה חל בשבת או בחג, משפחות מקדימות או מאחרות את האזכרה, לפי מה שהרב אומר.

כשבשנה שאחרי הפטירה יש שני חודשי אדר, כמו בתשפ״ז, שנים עשר החודשים מסתיימים חודש לפני יום השנה. יש משפחות שעולות לקבר בסוף שנים עשר החודשים, ומקיימות את מנהגי יום השנה בתאריך העברי של הפטירה. וכשהפטירה הייתה באדר, ויום השנה חל בשנה עם שני חודשי אדר, שואלים את הרב באיזה מהם לציין אותו.

אין צורך להספיק לשלושים. אפשר לבקש תמונות כבר בימי השבעה, כשהמשפחה נמצאת יחד, או לאסוף אותן בלי לחץ ולהכין את הסרט ליום השנה.

בסרט מסוג "זיכרון ומחווה" אפשר למלא ב"פרטי הסרט" את "תאריך הפטירה", ולסמן "תזכורת עדינה במייל שבוע לפני יום השנה, בכל שנה". מתחת לשדה מופיע מיד יום השנה לפי התאריך העברי. Glim מחשבת אותו מהיום הלועזי. כשהפטירה הייתה אחרי השקיעה, מסמנים גם "הפטירה הייתה אחרי השקיעה", ו־Glim מחשבת את יום השנה ואת התזכורת מהתאריך העברי הבא. אחר כך בודקים שיום השנה שמופיע הוא התאריך שמצאתם בכלי.

מה עושים באזכרה, ואיפה הסרט נכנס

במשפחות רבות האזכרה מתחילה בבית הקברות: עולים לקבר, אומרים תהילים, תפילות וקדיש, שדורש מניין, ויש שמדליקים נר נשמה ליד המצבה. אחר כך מתכנסים לכיבוד או לסעודה, בבית, בבית הכנסת או במסעדה, ומספרים זיכרונות. להקרין סרט זו בחירה של המשפחה, ומי שבוחר בזה מקרין אותו שם, לפני דברי הזיכרון או אחריהם.

• בבית: מחברים את המחשב או הטלפון לטלוויזיה, ובודקים מראש שהסאונד עובד.
• באולם או במסעדה: שואלים מראש אם יש מסך ורמקולים, ומי מפעיל אותם. מה משתנה בין אולם, מסעדה ובית.
• בבית הכנסת: שואלים קודם את הגבאי או את הרב אם אפשר להקרין, ואיפה.
• כשהסעודה בשבת, משפחות ששומרות שבת מקרינות במוצאי שבת או ביום אחר, או שולחות את הקישור לצפייה בבית.
• משפחות שאינן שומרות מסורת עולות לקבר בדרכן, עם פרחים ודברי זיכרון, ולפעמים מקרינות את הסרט אחר כך בבית.

כדאי לספר לילדים מראש שבסרט התמונות זזות, ולתת לכל מי שרוצה מקום לספר זיכרון. ילד יכול לבחור תמונה אחת לסרט, או לכתוב את השורה שתופיע עליה.

איך אוספים תמונות מהמשפחה, בלי להעמיס על האבלים

1. בוחרים אדם אחד שמרכז את התמונות, מהמשפחה הרחבה או מהחברים הקרובים, כדי שהאבלים הקרובים לא יצטרכו לענות לכולם.
2. שולחים הודעה אחת קצרה: בשביל מה התמונות, איך שולחים ועד מתי. את תאריך היעד קובעים שבוע לפני האזכרה.
3. ב־Glim שולחים למשפחה ולחברים הקרובים את הקישור למשפחה: כל אחד כותב את השם שלו ומעלה תמונות מהטלפון או מהמחשב, בלי חשבון ובלי אפליקציה, והקובץ המקורי נשמר. הקישור פעיל 14 יום. לבני משפחה בחו״ל שקוראים אנגלית יש עמוד באנגלית על סרט זיכרון, ששולחים להם יחד עם הקישור.
4. תמונות מאלבומים מודפסים סורקים או מצלמים בטלפון. כך עושים את זה בלי לפגוע בתמונות.
5. מי שבכל זאת שולח בוואטסאפ, שולח את התמונות כמסמך, כדי שיגיעו בגודל המלא.
6. מבקשים שורה על כל תמונה: מי בתמונה, ובערך מתי. בקישור למשפחה כותבים אותה ליד התמונה, ואפשר להשתמש בה ככיתוב בסרט או בדברי הזיכרון.

מה מכניסים לסרט, ובאיזה סדר

מקרינים על טלוויזיה או מקרן? בוחרים בצורה "לרוחב" לפני שמעלים תמונות, כי אחרי שנוצרות האנימציות הראשונות, אי אפשר לשנות את הצורה של הסרט.

לאזכרה מתאים סרט של דקה עד שלוש דקות: מספיק כדי לעבור על החיים לפי התקופות, וקצר מספיק כדי שכולם יצפו יחד עד הסוף. כמה תמונות צריך לכל אורך של סרט.

• פתיח: השם, שנות החיים או התאריך העברי, ותמונה שכולם מכירים.
• גוף הסרט: לפי סדר הזמן, מהילדות ועד השנים האחרונות, או לפי נושאים, כמו הבית, העבודה והנכדים. אפשר לפתוח "פרק חדש" עם כותרת, ולהוסיף כיתוב לכל אנימציה, כמו "חיפה, 1965".
• סיום: תמונה של כולם יחד, או שורה אחת שהמשפחה בחרה.
• מה שקשה לראות, כמו תמונות מבית החולים או מהימים האחרונים, אפשר להשאיר בחוץ, אלא אם המשפחה רוצה בהן.
• בסרט מסוג "זיכרון ומחווה" מוצעים פתיחים שקטים, נר זיכרון, מוזיקה רגועה ומילים מותאמות, ודף השיתוף לא מציג פרסום. עוד על סרטון זיכרון ב־Glim.

מה כותבים בפתיח ובסיום

ב־Glim יש "פתיח לסרט" ו"סיום לסרט", ובכל אחד מהם "כותרת" ו"שורה נוספת". אפשר להוסיף גם תאריך, ולבחור אם הוא ייכתב "עברי", "לועזי" או "עברי ולועזי".

• בפתיח: השם המלא, ומתחתיו שנות החיים, או התאריך העברי של הפטירה.
• התאריך העברי מחושב מהיום הלועזי שבוחרים. כשהפטירה הייתה אחרי השקיעה, בוחרים בתאריך "לועזי", מוצאים את התאריך העברי בכלי התאריך העברי, ומקלידים אותו ב"שורה נוספת".
• שנים ותאריכים בתוך שורה בעברית עלולים להתהפך: כך כותבים שנות חיים ותאריכים, בלי שיתבלבלו.
• בסיום: שורה קצרה שהמשפחה בחרה, כמו "תמיד בליבנו", "אוהבים ומתגעגעים" או "נזכור לעד". גם משפט שהוא או היא נהגו לומר מתאים.

מוזיקה, או סרט בשקט

באבלות על הורה, שנמשכת שנים עשר חודשים, אבלים שנוהגים לפי ההלכה נמנעים משמיעת מוזיקה, ויש משפחות שנוהגות כך גם בסרט לאזכרה. כשבשנה שאחרי הפטירה יש שני חודשי אדר, שנים עשר החודשים מסתיימים חודש לפני יום השנה הראשון. כשלא בטוחים, שואלים את המשפחה הקרובה, ואם צריך, את הרב.

• ב־Glim אפשר לבחור "בלי מוזיקה בסרט". סרט בשקט, עם כיתובים על התמונות, מתאים גם להקרנה.
• כשבוחרים מוזיקה מהספרייה לסרט זיכרון, מוצגים רק לחנים שקטים.
• המוזיקה מהספרייה מורשית לצפייה פרטית, לשיתוף עם המשפחה והחברים ולהקרנה באירוע.
• שיר שהוא או היא אהבו אפשר להעלות בעצמכם, אחרי שמאשרים שיש לכם זכות להשתמש בו בסרט ובשיתוף שלו. לפי תנאי השימוש של Glim, קנייה של השיר או מנוי לסטרימינג לא נותנים את הזכות הזאת: מה מותר לעשות עם המוזיקה בסרט.

ההקרנה, והשיתוף עם מי שלא יגיע

• בודקים שהסרט בצורה "לרוחב" (16:9), שממלאת מסך של טלוויזיה או מקרן; סרט ריבועי יוצג עם פסים בצדדים. מורידים אותו כקובץ MP4 ב־Full HD.
• כמה ימים לפני, בודקים את הקובץ על המסך שבו יוקרן, עם הסאונד: מה בודקים על המסך.
• שומרים עותק גם בטלפון או בדיסק און קי, ומכינים תוכנית גיבוי למקרה שמשהו לא עובד.
• מבקשים ממישהו שאינו מהאבלים הקרובים להפעיל את הסרט, כדי שהם יוכלו פשוט לצפות.
• כדאי לומר לפני ההקרנה שהתנועה נוצרה בבינה מלאכותית, כדי שאיש לא יופתע.
• למי שבחו״ל או לא יכול להגיע: אחרי שמפעילים את השיתוף, שולחים קישור לעמוד הצפייה, בוואטסאפ או במייל, ומי שמקבל צופה בלי הרשמה. עמודי הצפייה לא מופיעים במנועי חיפוש, ורואים כמה צפיות היו, בלי לדעת מי צפה.

מה התנועה עושה, ומי מחליט

לכל תמונה בוחרים תנועה. "נשימה וחיוך", למשל, היא נשימה, מצמוץ וחיוך קטן, והמצלמה כמעט לא זזה. Glim לא משכפלת קולות, לא שמה מילים בפה של אף אחד, לא מחליפה פנים ולא מכניסה לתמונה מי שלא היה בה.

תמונות נכנסות לסרט רק בהסכמה: מבוגרים בהסכמתם, ילדים מתחת לגיל 18 בהסכמת הורה או אפוטרופוס, ומי שכבר אינם איתנו בהסכמת המשפחה הקרובה. אפשר להפסיק לשתף בכל רגע, ומחיקה של הסרט מבטלת את הקישור; על עותקים שמישהו כבר הוריד אין לנו שליטה.

• כשמישהו מהמשפחה הקרובה מבקש לא להכניס תמונה, לא מכניסים אותה. וכשמישהו מהם לא רוצה שהסרט יוצג, מפסיקים לשתף.
• יש קהילות ומשפחות שלא נוהגות להקרין תמונות באזכרה, או להוסיף תנועה לתמונות של מי שנפטר. זו בחירה, וגם אלבום מודפס או מצגת של התמונות כמו שהן שומרים את הזיכרון.
• התמונות שלכם נשמרות בצורה מאובטחת ופרטית, ואנחנו משתמשים בהן רק כדי ליצור את הסרט שלכם. Glim לעולם לא מאמנת עליהן AI, לא מוכרת אותן ולא מפרסמת אותן בלי הסכמה שלכם, ואפשר למחוק את התמונות והסרטים בכל רגע. מה קורה לתמונות, ומי רואה את הסרט, וכל הפרטים בעמוד על פרטיות ומחיקה ב־Glim.

מתי אפשר לעשות את זה לבד

• כשהאזכרה קטנה ובבית: מצגת של התמונות כמו שהן, בכל עורך מצגות, עם מעבר איטי בין תמונה לתמונה.
• כשאין מסך, או שהמשפחה מעדיפה בלי הקרנה: תמונות מודפסות על שולחן בכניסה, ופתק עם שורה ליד כל אחת.
• וכשרוצים משהו שנשאר בבית: חוברת זיכרון מודפסת, עם תמונות ודברי זיכרון שנכתבו.