איך סורקים ומשחזרים תמונות ישנות של המשפחה?

לפני הסריקה: איך לא לפגוע בתמונות

תמונה ששרדה חמישים שנה באלבום יכולה להיפגע דווקא ביום שמוציאים אותה לסריקה. רוב הכללים כאן מבוססים על ההנחיות של ספריית הקונגרס האמריקאית לטיפול בתצלומים, והם מתאימים לכל אלבום משפחתי.

• שולחן נקי, יבש ומסודר, בלי אוכל ושתייה בסביבה.
• ידיים נקיות ויבשות, או כפפות ניטריל נקיות. אוחזים כל תמונה בקצוות, בלי לגעת בשטח המצולם.
• אבק מסירים במשאבת אוויר ידנית, כמו זו שמנקים בה עדשות של מצלמה, ולא במברשת ולא בספריי של אוויר דחוס: גם מברשת רכה עלולה לשרוט.
• בלי סלוטייפ, פתקים דביקים, דבק, אטבים או גומיות, גם לא לרגע.
• תמונה קרועה, או תמונה שנדבקה לדף האלבום או לזכוכית של מסגרת, סורקים כמו שהיא: בלי להדביק ובלי לתלוש. תיקון של תמונה כזאת הוא עבודה למומחה לשימור תצלומים.
• כשרוצים לכתוב מי מופיע בתמונה, עדיף לכתוב על המעטפה שהיא שמורה בה. ואם כותבים על התמונה עצמה, אז בעיפרון רך, על הגב ובקצה.

אחרי הסריקה, את התמונות המקוריות מחזירים למקום יבש וקריר, בלי שינויים חדים בחום ובלחות: לחות של 30 עד 50 אחוז, עד 21 מעלות בערך, והרחק מאור. בבית זה בדרך כלל ארון בחדר ממוזג, רחוק מקיר חיצוני ומהפתח של המזגן. לא בבוידעם, לא במחסן ולא במקלט: שם החום והלחות משתנים, ויש סכנה של רטיבות.

שומרים אותן במעטפות, בשרוולים או בקופסאות לאחסון תמונות, כאלה שעברו את מבחן PAT, לפי תקן ISO 18902. הספקים מציינים את זה בדרך כלל באריזה או בדף המוצר. שרוולי פלסטיק מתאימים רק למקום ממוזג: בלחות גבוהה, מעל 70 אחוז בערך, התמונה עלולה להידבק אליהם. ולא באלבומים עם דפים דביקים, "מגנטיים".

סדר העבודה: ממיינים, סורקים, שומרים

1. ממיינים לפני שסורקים. מוציאים את כל האלבומים והמעטפות, ומחלקים לערימות לפי תקופה או לפי צד במשפחה. מתמונה שיש ממנה כמה עותקים, סורקים את הטוב ביותר.
2. מחליטים מה סורקים עכשיו. לסרט או למצגת לא צריך את כל הארגז: כמה תמונות צריך תלוי באורך שלהם.
3. סורקים בסורק שטוח: מנקים קודם את הזכוכית, ומכבים את התיקון האוטומטי של הצבע והחדות, כי את התיקונים עושים אחר כך על עותק. כדי לחסוך זמן, אפשר להניח על הזכוכית כמה תמונות באותו גודל, ישרות ועם רווח ביניהן. שומרים כל תמונה כקובץ JPG נפרד, באיכות הגבוהה ביותר ולא כ־PDF. בוחרים רזולוציה לפי גודל התמונה, כך שהצד הארוך יוצא 2,000 פיקסלים לפחות: 1200 dpi לתמונת פספורט, 600 dpi לתמונות מ־6x9 ועד 10x15 ס״מ, ו־300 dpi מ־13x18 ס״מ ומעלה. את החשבון לכל גודל תמצאו בטבלת הרזולוציות.
4. בלי סורק, מצלמים בטלפון. אם התמונה לא דבוקה, מוציאים אותה מהשרוול או מהניילון של האלבום, כי הוא מחזיר אור. מניחים אותה על משטח חלק בצבע שונה ממנה, כדי שהקצוות ייראו ברור, ומצלמים ליד חלון, באור יום אבל לא בשמש ישירה. מחזיקים את הטלפון ישר מעל התמונה ומקביל לה, מתקרבים עד שהיא ממלאת את המסך, ומצלמים בלי פלאש. אם רואים השתקפות, מזיזים קצת את התמונה או את הטלפון ומצלמים שוב. לתמונות מבריקות יש גם אפליקציה חינמית של Google Photos בשם PhotoScan: היא מובילה אתכם בכמה צעדים קצרים לסריקה בלי השתקפות, וחותכת ומיישרת את התמונה לבד.
5. סורקים גם את הגב של התמונה כשכתוב עליו משהו: תאריך, הקדשה, חותמת של צלם. לפעמים זה המידע היחיד עליה.
6. נותנים לכל קובץ שם שאומר מה יש בו: השנה, המקום ומי בתמונה. "1972 חיפה סבתא רחל" יגיד לנכדים הרבה יותר מ־IMG_0047. ואם לא בטוחים באיזו שנה, איך מגלים, במדריך לסידור תמונות לפי שנים.
7. שומרים את הסריקות בשני עותקים לפחות, בשני מקומות רחוקים זה מזה: במחשב ובגיבוי בענן, או בכונן חיצוני שנמצא אצל אח או אחות. פעם בשנה בודקים שהקבצים נפתחים, וכל חמש שנים מעתיקים אותם למדיה חדשה.

את הסריקות המקוריות לא עורכים. שחזור, חיתוך וצביעה נעשים על עותק, כך שתמיד אפשר לחזור להתחלה.

בבית או בשירות סריקה

בבית זה זול ואיטי, ובשירות זה מהיר ועולה כסף. כמה עשרות תמונות סורקים בבית, בטלפון או בסורק. ארגזים של אלבומים, ובעיקר שקופיות ונגטיבים, מתאימים יותר לשירות סריקה, כי צריך ציוד שמאיר אותם מאחור. לפני שמוסרים לשירות את האלבומים של המשפחה, כדאי לשאול:

• כמה זה עולה: מחיר לתמונה או לאלבום, ועל מה משלמים יותר. למשל רזולוציה גבוהה, שקופיות ונגטיבים, הוצאה מהאלבומים, סריקה של הגב ותיקונים.
• באיזו רזולוציה סורקים, ובאיזה פורמט מקבלים את הקבצים.
• האם מוציאים את התמונות מהאלבומים, ומה עושים עם תמונה שנדבקה לדף.
• האם הסריקה כוללת תיקון אוטומטי של צבע וחדות, והאם מקבלים גם קובץ בלי תיקונים.
• איך הקבצים מסודרים ואיך הם נקראים: לפי האלבומים, או במספרים רצים.
• האם אפשר לקבל קודם סריקה לדוגמה של שתיים או שלוש תמונות, ולבדוק אותן במסך מלא לפני שמוסרים את השאר.
• מי עוד רואה את התמונות, כמה זמן הן נשמרות אצלם, ומתי הן נמחקות.
• מתי האלבומים חוזרים, ואיך הם נשמרים בינתיים.

מה שחזור ב־AI יכול לתקן, ומה לא

כלי שחזור מבוססי AI טובים במה שרואים בתמונה עצמה: גרעיניות, אבק ושריטות דקות. כשמחדדים טשטוש או מגדילים תמונה קטנה, הם כבר מנחשים פרטים, ובמה שחסר בתמונה הם ממציאים.

כך עובדים כלי שחזור בדרך כלל. התוצאה משתנה מכלי לכלי ומתמונה לתמונה.

לכן משחזרים עותק, ומשווים אותו למקור יחד עם מישהו שהכיר את האדם. אם סבתא אומרת "זה לא האף שלו", חוזרים למקור: תמונה קצת מגורענת עם הפנים הנכונות שווה יותר מתמונה חדה של מישהו אחר.

ב־Glim השחזור הוא חלק מהכנת הסרט, והוא חינם: לפני שמנפישים תמונה, שחזור תמונה ישנה מחדד, מנקה ומגדיל תמונה מגורענת, מטושטשת או קטנה, והמקור נשמר. משווים למקור בלחיצה, ואם הפנים לא נראות נכון, חוזרים אליו. התמונה המשוחזרת משמשת לאנימציות בסרט, ואי אפשר להוריד אותה בנפרד. השחזור לא משלים קרעים או חלקים חסרים, ולא צובע.

תמונה בשחור־לבן אפשר לצבוע בנפרד, אם רוצים, גם זה בחינם ולפני שהתמונה זזה. הצביעה ב־Glim מוסיפה רק צבע: הבהירות של כל פיקסל נשארת כמו במקור, ולכן קווי הפנים לא משתנים. את הצבעים עצמם המחשב מנחש, כמו בכל כלי צביעה, ולכן התמונה הצבועה מוצגת ליד המקור, ואתם בוחרים אם להשתמש בה. Glim גם מרככת את הצבעים מעט, כדי שהעור והרקע לא ייצאו צעקניים. המקור נשמר.

תמונה שהיא גם מגורענת וגם בשחור־לבן? קודם משחזרים, ואז צובעים: כשמשתמשים בתמונה המשוחזרת, Glim צובעת אותה ולא את המקור. בסרט בסגנון סיפור חיים כדאי לצבוע את כל התמונות בשחור־לבן או אף אחת, כדי שהשיער והעור ייראו אותו דבר מתמונה לתמונה. הצעדים במרכז העזרה: איך צובעים תמונה בשחור־לבן.

מה עושים עם התמונות הסרוקות

סריקה טובה תשמש אתכם שנים: אלבום מודפס, ערב תמונות עם המשפחה, עבודת שורשים של הנכדים, או סרט שבו התמונות הישנות זזות.

• לעבודה בבית הספר: איך הופכים את התמונות והסיפורים שמאחוריהן לעבודת שורשים יצירתית.
• לסרט שבו התמונות הישנות זזות: הנפשת תמונות ישנות של המשפחה.
• לאזכרה או ליום השנה: איך מכינים סרטון לאזכרה, מאיסוף התמונות ועד ההקרנה.
• לבר או לבת מצווה של נכד או נכדה, אלבום או סרט מהתמונות האלה הם מתנה שמספרת על המשפחה: מה עוד נותנים מהמשפחה.
• כשחסרות תמונות מתקופה מסוימת, אוספים אותן מהדודים ומבני הדודים: איך אוספים תמונות מכל המשפחה.

מתי אפשר לעשות את זה לבד

• כמה עשרות תמונות סורקים לבד בערב אחד, בטלפון או בסורק ביתי, בלי שום תוכנה מיוחדת.
• שירות סריקה שווה את הכסף כשיש ארגזים של אלבומים, שקופיות או נגטיבים, או כשאין זמן לשבת על זה.
• ואת השחזור אפשר לדלג עליו כשהתמונה חדה מספיק: לפעמים הגרעיניות היא חלק מהקסם של תמונה ישנה.