מה אומרים בנאום לבר מצווה או לבת מצווה?

כמה זמן נאום לבר מצווה, ואיך יודעים מראש

בנאום לבר או לבת מצווה, קצר עדיף: עד שתי דקות לכל הורה שמדבר לבד, עד 3 דקות לנאום משותף של שני ההורים, כדקה לסבא או לסבתא, וחצי דקה עד דקה לאח או לאחות. כשכמה אנשים מדברים בזה אחר זה, הזמן מצטבר: שלושה נאומים של שתי דקות הם שש דקות ליד הבמה, לפני שמישהו קם לרקוד.

כמה מילים זה? לפי קצב רגוע של 140 מילים בדקה:

• 70 מילים: כ־30 שניות. ברכה של אח או אחות, או שורה לפני הדלקת נר.
• 140 מילים: כדקה. ברכה מסבא או מסבתא.
• 210 מילים: כדקה וחצי. נאום קצר של אמא או של אבא.
• 280 מילים: כשתי דקות. הנאום הארוך ביותר שכדאי להורה אחד.
• 420 מילים: כ־3 דקות. נאום משותף של שני ההורים.

את הקצב הזה מדדו במחקר על דוברי עברית בראיונות ברדיו: בני 61 ומעלה אמרו בממוצע כ־140 מילים בדקה, ובני 41 עד 60 כ־159. לכן הורה שמדבר בקצב הרגיל שלו יסיים אולי מעט מוקדם יותר. כל אחד מדבר בקצב אחר: קוראים את הנאום פעם אחת בקול, עם שעון העצר של הטלפון, ואם עברתם את הזמן, מוותרים על משפט.

כל השורות והנאומים בעמוד נכתבו במיוחד לעמוד הזה, ומותר להעתיק אותם ולשנות אותם. ליד כל נאום כתוב כמה מילים יש בו וכמה זמן לוקח לומר אותו. Glim לא כותבת נאומים בהזמנה. איך אנחנו כותבים, ואיפה AI עוזר לנו בכתיבה, יש במדיניות הכתיבה שלנו.

מה אומרים בנאום לבר מצווה: מבנה בארבעה חלקים

נאום שעובד באולם בנוי כמו ברכה טובה, עם פנייה לאורחים בהתחלה ומשפט אחד אל הילד או הילדה בסוף. ארבעה חלקים מספיקים:

1. פנייה קצרה: מי אתם, ותודה אחת לכל מי שבא. בלי רשימת שמות: את התודות האישיות אומרים ליד השולחנות.
2. זיכרון אחד, קטן ומדויק: הבוקר שבו הוא פירק את השלט כדי לראות מה יש בפנים, או היום שבו היא הכינה לבד שקשוקה לכל המשפחה. סיפור אחד שמספרים טוב שווה יותר מעשרה שמזכירים.
3. מה אתם רואים בו או בה היום, ומה הזיכרון הזה אומר על זה: סקרנות, עקשנות טובה, לב גדול. מילה אחת נכונה עדיפה על חמש כלליות.
4. ברכה אחת, ומשפט אחרון אליו או אליה, בעיניים: מה אתם מאחלים, ו"מזל טוב" או "לחיים". יש משפחות שמוסיפות כאן פסוק מהפרשה או ברכה מהמקורות.

לפני שמספרים סיפור, שואלים את בר או בת המצווה: מה שמשעשע את המבוגרים יכול להביך מול החברים מהכיתה.

כותבים לבן או לבת? הדוגמאות כאן כתובות לאחד מהם, ובכל אחת מחליפים את הפנייה ואת הפעלים. ואם המשפחה מעדיפה ברכה כתובה, אותו מבנה עובד גם בכרטיס.

רוצים טיוטה משלכם? מחולל הברכות כותב ברכה ונאום קצר מהשם, מזיכרון אחד וממשפט שאומרים אצלכם בבית: מחולל הברכות לבר מצווה או לבת מצווה.

ברכה לבר מצווה מאמא, וברכה לבת מצווה מאמא

אמא שמדברת בבר או בבת מצווה לא צריכה לסכם שתים־עשרה או שלוש־עשרה שנים. מספיקים רגע אחד שרק היא ראתה, ומשפט אחד שהיא רוצה שיישאר. כך זה נשמע:

• לבן, בפתיחה: "ערב טוב לכולם. אני (מיכל), אמא של (איתמר), ואני מבטיחה לדבר פחות זמן ממה שלקח לו לבחור חולצה להערב."
• לבן, בזיכרון: "כשהיית בן חמש פירקת את השלט של הטלוויזיה, כדי לראות איפה גרים הערוצים. את השלט לא הצלחנו להרכיב בחזרה. את השאלות שלך אני אוהבת עד היום."
• לבת, במה שאתם רואים בה היום: "את לא מחכה שיבקשו ממך. ראיתי אותך מכינה כריך גם לילדה החדשה בכיתה, בשקט, בלי לספר לאף אחד. ככה את."
• לבת, בברכה: "שתמשיכי לשאול את השאלה שאף אחד לא העז לשאול, ושתמיד יהיה לך לאן לחזור ולספר מה ענו לך."

נאום לבר מצווה מאבא, וברכה לבת מצווה מאבא

אבא שעולה לבמה לא צריך להיות נואם. הנאומים שנשארים הם אלה שבהם שומעים כמה הוא מכיר את הילד או הילדה: פרט קטן, שאלה שהם שאלו, תחביב שהוא למד בגללם.

• לבת, בפתיחה: "ערב טוב. אני (רונן), אבא של (שירה). היא ביקשה שלא אדבר יותר משתי דקות ושלא אספר על הגשר בשיניים. אז על הגשר לא אספר."
• לבת, בזיכרון: "בכל שבת בבוקר רצנו יחד בפארק. בהתחלה חיכיתי לך בכל פינה. בחורף האחרון את חיכית לי."
• לבן, במה שאתם רואים בו היום: "אתה לא תמיד הראשון לדבר, אבל כשאתה מדבר, כולם מקשיבים. גם אני למדתי לחכות למשפט שלך."
• לבן, בברכה: "שתמצא משהו שאתה אוהב לעשות, ותעשה אותו עד הסוף, גם כשאף אחד לא מסתכל."

ברכה לבר מצווה מההורים: נאום משותף של אמא ואבא

נאום משותף עובד כשכל אחד מההורים מביא חלק אחר, ולא כששניהם אומרים את אותו הדבר בתורות. דרך פשוטה: אחד מספר את הזיכרון, השני אומר מה אתם רואים היום, ואת הברכה אומרים יחד, משפט כל אחד. מתאמנים פעם אחת יחד, עם מיקרופון אחד, כדי לדעת מי מחזיק אותו מתי.

• לבן, בפתיחה: "אמא: 'ערב טוב, אנחנו ההורים של (איתי), וחילקנו את הנאום לשניים, כדי שאף אחד מאיתנו לא ידבר יותר מדי.' אבא: 'זה לא עבד.'"
• לבת, בזיכרון: "אבא: 'בגיל שלוש היא הודיעה שמעכשיו קוראים לה (שירלי).' אמא: 'היא החזיקה מעמד שבוע. את העקשנות היא שמרה.'"
• לבת, בברכה: "אמא: 'שתמיד תדעי מה את רוצה.' אבא: 'ושתרגישי חופשייה לשנות את דעתך.' שניהם: 'מזל טוב, (רוני).'"
• לבן, בסיום: "שניהם: '(איתי), זה הערב שלך. אנחנו בשורה הראשונה, כמו בכל הצגה מאז הגן. לחיים.'"

ברכה לבר מצווה ולבת מצווה מסבתא

סבתא לא צריכה נאום. דקה אחת, עם משהו שרק היא יודעת, נשארת עם הנכד או הנכדה שנים: מה עשו יחד כשהיו קטנים, ממי במשפחה הם קיבלו משהו, ואיזה מקום תמיד יחכה להם אצלה.

• לנכדה, בזיכרון: "כשהיית בת שלוש ישבת על השיש במטבח שלי וספרת איתי ביצים לעוגה. אף פעם לא יצא לנו אותו מספר, והעוגה תמיד יצאה טובה."
• לנכדה, בברכה: "שתמיד יהיה לך מטבח שמחכים לך בו. אצלי הוא פתוח, גם בלי להודיע."
• לנכד, במה שאתם רואים בו היום: "אתה היחיד שמתקשר אליי רק כדי לשאול מה שלומי, בלי שאבא ביקש. אל תספר לבני הדודים, אבל זה נחשב אצלי."
• לנכד, בברכה: "שיהיו לך ידיים טובות כמו של סבא, שתיקן כל דבר בבית, ולב פתוח, כמו שיש לך כבר היום."

נאום סבא לבר מצווה ולבת מצווה

סבא שעולה לבמה מביא את מה שאף אחד אחר באולם לא יכול: את המשפחה מלפני שהנכדים נולדו. משפט על ההורים כשהיו בגילם, על המקום שממנו המשפחה באה, או ברכה שהוא עצמו קיבל פעם. יש סבים שמברכים במילים שבהן בירך יעקב את נכדיו, ויש שמעדיפים מילים משלהם.

• לנכד, בברכה מהמקורות: "בברכה שבה בירך יעקב את נכדיו: 'יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה'. ומסבא שלך: שתמיד תדע לבקש עזרה, וגם לתת אותה."
• לנכדה, בברכה מהמקורות: "'יְשִׂימֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה', כמו בברכת הבנים. ומסבא: שתהיה לך הסבלנות של סבתא, והצחוק שלך, שאין לאף אחד אחר."
• לנכד, בזיכרון: "כשאבא שלך היה בגיל שלך, הוא שבר לי חלון עם כדור. סיפרתי לך את זה אתמול, וראיתי שאתה שומר את זה לפעם הבאה שהוא יכעס עליך."
• לנכדה, במה שאתם רואים בה היום: "את שואלת אותי על המשפחה, ורושמת. בזכותך יש לנו היום עץ משפחה עם שמות שאני עצמי כבר שכחתי."

הפסוק והברכה מובאים כלשונם: "ישמך אלהים כאפרים וכמנשה" מבראשית מח, כ, ו"ישימך אלהים כשרה רבקה רחל ולאה" מברכת הבנים שבסידור. הקישורים אליהם במקורות, בסוף העמוד.

ברכה לבר מצווה מסבא וסבתא, יחד או מרחוק

כשסבא וסבתא מברכים יחד, כל אחד אומר משפט, והברכה נגמרת בשניהם. ומי שגרים רחוק, או שקשה להם לעמוד מול אולם מלא, יכולים לצלם את הברכה בבית, בטלפון, ולשלוח אותה למי שמכין את הסרט: היא יכולה לסגור אותו, עד שתי דקות. אפשר לקבוע הקרנת בכורה: הסרט נפתח לכולם בתאריך ובשעה שבוחרים, עד שנה קדימה.

• לנכד, יחד: "סבתא: 'אנחנו זוכרים את הלילה שבו נולדת.' סבא: 'וגם את הבוקר שאחריו, כי לא ישנו.' שניהם: 'ומאז, כל מה שאתה עושה מעניין אותנו.'"
• לנכדה, מחו״ל: "אנחנו לא באולם, אבל אנחנו איתך: שמונה בערב אצלכם, (שתיים בצהריים) אצלנו, והטלפון פתוח."
• לנכד, לפני הדלקת נר: "את הנר הזה מדליקים סבא וסבתא, שמחכים כל שבוע לשמוע ממך מה חדש, ומקבלים בדרך כלל 'בסדר'. מזל טוב."
• לנכדה, לפני הדלקת נר: "את הנר הזה מדליקים סבא וסבתא, שמחכים כל שבוע לשמוע ממך מה חדש, ומקבלים בדרך כלל 'בסדר'. מזל טוב."

איך ברכה כזאת נכנסת לסרט, ומה זה עולה, יש בחלק על הנאום והסרט, בסוף העמוד.

ברכה מהאחים והאחיות: קצרה, ומותר לחייך

אחים ואחיות יכולים להרשות לעצמם מה שהורים לא: בדיחה פנימית, וידוי קטן, הבטחה שלא יקיימו. חצי דקה עד דקה מספיקה, ואם הם צעירים, עולים יחד וכל אחד קורא משפט. רק שהבדיחה לא תביך את בר או בת המצווה מול החברים.

• לאח, מאחות גדולה: "עד היום אני לא יודעת איך אתה מצליח לקחת לי את המטען שלוש פעמים בשבוע. מהיום אתה בר מצווה, אז אני מצפה לשיפור."
• לאחות, מאח קטן: "את תמיד עוזרת לי בשיעורי הבית. לפעמים את גם עושה אותם. אמא, זה לא נכון. מזל טוב."
• לאח, מאח גדול: "לימדתי אותך לרכוב על אופניים, לנצח בכדורסל ולהפסיד בכבוד. את השלישי עוד לא למדת. מזל טוב, אחי."
• לאחות, מאחות: "אני מבטיחה להחזיר לך את הסוודר האפור. לא היום. מזל טוב, אחותי הקטנה, ואת יודעת שאני תמיד כאן."

איך מכניסים לנאום את פרשת השבוע

יש משפחות שמחברות את הנאום לפרשה שבר או בת המצווה קוראים, או לפרשה של השבת שלהם. לא צריך להפוך לדרשה: פסוק אחד, ומה הוא אומר לכם על הילד או הילדה. דבר התורה עצמו, אם יש, שייך לבר או לבת המצווה.

איך יודעים מה הפרשה:

1. מוצאים את התאריך העברי של בר או בת המצווה בכלי לתאריך עברי. הוא נותן את היום, לא את הפרשה.
2. בכל שבת קוראים בבית הכנסת את פרשת השבוע. את הפרשה של שבת מסוימת מוצאים בלוח שנה עברי, או בטבלת קריאת התורה לפי תאריך, שבמקורות בסוף העמוד.
3. בארץ ובחוץ לארץ הפרשה לא תמיד זהה: יש שבתות שבהן בחוץ לארץ קוראים קריאה של חג, ומחברים שתי פרשות במועד אחר. משפחה שחוגגת בחו״ל, או סבים שמברכים משם, בודקים לפי המקום.
4. העלייה לתורה לא תמיד נופלת בשבת של התאריך העברי: יש שעולים ביום שני או חמישי, ויש שבוחרים שבת קרובה. את הפרשה הסופית שואלים את הרב, את הגבאי או את מי שמכין את בר או בת המצווה.

מהמקורות, לברכה של ההורים: יש הורים שמסיימים בברכת כוהנים, מפרשת נשא: "יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כד–כו). ובבית הכנסת, יש אבות שאומרים כשהבן עולה לתורה "ברוך שפטרני מעונשו של זה": מקורה במדרש (בראשית רבה סג, י), והרמ״א מביא אותה בשולחן ערוך (אורח חיים רכה, ב). את הנוסח, ואם אומרים אותה, שואלים את רב הקהילה.

הפסוקים מובאים כלשונם, וקישור לכל אחד נמצא במקורות. משפחה שלא מתחברת לפרשה יכולה לוותר עליה: נאום בלי פסוק הוא נאום שלם.

בבית הכנסת, בקידוש או באולם: משפחות דתיות, מסורתיות וחילוניות

איפה מדברים ומה אומרים תלוי במשפחה ובקהילה. יש משפחות שבהן בר המצווה עולה לתורה ביום שני או חמישי, או בשבת קרובה ליום ההולדת העברי, ונאום ההורים נאמר בקידוש שאחרי התפילה. יש שמדברים רק באירוע, ויש שחוגגים בבית, בלי בית כנסת בכלל.

בת מצווה חוגגים בגיל 12 במשפחות אורתודוקסיות וגם אצל חילונים בישראל, וברוב הקהילות הרפורמיות בגיל 13. יש קהילות שבהן בת המצווה קוראת בתורה, ויש שבהן היא נושאת דרשה, אחרי התפילה או באירוע.

• בבית הכנסת או בקידוש: שואלים קודם את הגבאי או את הרב מתי מדברים, כמה זמן, ומה מקובל אצלם, גם לגבי מיקרופון וצילום.
• במשפחה חילונית: הנאום לא צריך פסוק. אפשר לחבר אותו לערך שחשוב לכם, לסיפור של המשפחה, או לפרויקט שבר או בת המצווה עשו השנה.
• במשפחה מסורתית: לפעמים שניהם. פסוק מהפרשה בקידוש, וסיפור מהבית באולם.
• ובכל משפחה: מה שנאמר בבית הכנסת לא חייב לחזור באולם. אפשר לחלק: הברכה מהמקורות שם, והסיפורים כאן.

המנהגים כאן מתוארים כפי שהם מופיעים במקורות שבסוף העמוד, ויש קהילות שנוהגות אחרת. על כל שאלה של מנהג או הלכה, שואלים את רב הקהילה.

הומור או התרגשות: כמה מכל אחד

נאום טוב יכול לחייך ולהתרגש באותה דקה. סדר פשוט: חיוך בהתחלה, כדי שהאולם יירגע ואתם איתו, ורגע רציני אחד לפני הברכה. את הבדיחות מכוונים לעצמכם או לרגע, אף פעם לא אל בר או בת המצווה.

• עם חיוך, מאמא: "הבטחתי לקצר. אמא שלי יושבת בשולחן הראשון, והיא יודעת שאני לא מקיימת הבטחות כאלה."
• בהתרגשות, מאבא: "ניסיתי לכתוב את המשפט הזה עשר פעמים. אז אגיד אותו פשוט: אני גאה בך."
• עם חיוך, מסבתא: "כשאמא שלך הייתה בת שתים־עשרה, היא שנאה נאומים ארוכים. אני מכבדת את המסורת."
• בדיחה פנימית צריכה הסבר של משפט אחד, או שמוותרים עליה: אם רק שלושה אנשים באולם יבינו, השאר יחכו.
• רגע של התרגשות מתכננים: כותבים בדף "עצירה" לפני המשפט שקשה לכם לומר, ושותים מים. אם הקול רועד, האולם מחכה איתכם.
• בלי סיפורים מביכים, בלי השוואה לאחים, ובלי בדיחות על ציונים, על משקל או על חברים מהכיתה.

כשההורים גרים בשני בתים, או כשיש הורה חורג

במשפחה עם שני בתים, השאלה הראשונה היא לא מה אומרים, אלא מי מדבר ומתי. מחליטים מראש, יחד, ושואלים את בר או בת המצווה מה הם מעדיפים: נאום של כל הורה בנפרד, ברכה משותפת קצרה, או נאום אחד וברכה כתובה מההורה השני. כל אחת מהדרכים טובה, כל עוד אף אחד לא מגלה אותה רק באולם.

• מדברים על הילד או הילדה, לא על הבית: "מה שראיתי בך", ולא "מה שעבר עלינו".
• בן או בת זוג של אחד ההורים: שואלים את בר או בת המצווה אם הם רוצים שיברכו. אם כן, ברכה קצרה, שלא תופסת את המקום של ההורה.
• מהורה שמדבר שני: "אבא של (גלי) כבר אמר את רוב מה שרציתי לומר. זה סימן טוב: שנינו רואים אותה אותו דבר."
• מאבא חורג: "אני לא אבא שלך, ואף פעם לא ניסיתי להיות. אני רק שמח שאני זה שמסיע אותך לאימון ביום רביעי, ושומע את כל הפלייליסט."
• ממשפחה עם הורה אחד: "אני מדברת היום בשם שנינו, כי (עידו) ואני צוות מהיום הראשון."
• תודה לשני הצדדים, במשפט אחד: "תודה לכל המשפחה, משני הבתים, שבאה לחגוג איתנו הערב."

כשמישהו חסר באירוע

לפעמים מישהו שהיה צריך להיות באולם לא נמצא בו: הורה או סבא וסבתא שנפטרו, או קרוב שלא יכול היה להגיע. אין דרך אחת נכונה להזכיר אותם. יש משפחות שמזכירות במשפט אחד, בתחילת הנאום או לפני הברכה, ויש שמעדיפות לא לומר דבר באולם, ולשמור את זה למשפחה הקרובה. שואלים קודם את בר או בת המצווה מה הם רוצים.

• "אבא של (עידו) היה צריך לעמוד כאן איתי. אני יודעת מה הוא היה אומר, כי הוא אמר את זה בכל ערב: לילה טוב, אלוף."
• "סבתא (רחל) לא איתנו הערב. את העוגה שלה (שירה) כבר יודעת להכין לבד, וזה חלק ממנה שנשאר כאן."
• "דוד (אורי) לא יכול היה להגיע מ(בוסטון). הוא ביקש שאגיד לך שהוא גאה בך, ושהוא מחכה לשמוע הכול."

משפט אחד מספיק. הוא נותן מקום למי שחסר, ומשאיר את הערב לבר או לבת המצווה.

באולם: מי מדבר מתי, מיקרופון, די־ג׳יי ומה לא לומר

הסדר של הערב נקבע מראש עם הדי־ג׳יי או עם מי שמנחה את האירוע: מתי הנאומים, באיזה סדר, ומה בא לפניהם ואחריהם. יש משפחות שבהן ההורים מדברים ראשונים ובר או בת המצווה אחריהם, ויש שהפוך, ויש שסבא וסבתא פותחים. יש שמקרינות את הסרט לפני הנאומים, ויש שאחריהם. מה שחשוב הוא שהאורחים יושבים, שהמוזיקה שקטה, ושמי שמדבר יודע מתי תורו.

1. שבוע לפני, שולחים לדי־ג׳יי את הסדר ואת השם של מי שנותן לו סימן. אם מקרינים סרט, הוא מקבל אותו באותה הודעה: מה שולחים ואיך בודקים, יש במדריך להקרנה באולם.
2. מדפיסים את הנאום באותיות גדולות, על דף אחד או שניים, ולא קוראים מהטלפון: המסך יכול להיכבות באמצע משפט.
3. מסמנים בדף איפה עוצרים: אחרי משפט שמעלה חיוך, ולפני הברכה.
4. קוראים פעם אחת בקול, עם שעון העצר של הטלפון. עברתם את הזמן? מוותרים על משפט, לא מאיצים.
5. מחזיקים את המיקרופון קרוב לפה וישר מולו, ומחכים לשקט לפני המשפט הראשון.
6. את המשפט האחרון כדאי לדעת בעל פה, כדי לומר אותו בעיניים, אל בר או בת המצווה.

ומה לא לומר מהבמה:

נאום ארוך מדי: יותר מ־280 מילים להורה אחד? מקצרים.

רשימת תודות: את התודות האישיות אומרים ליד השולחנות.

בדיחה פנימית בלי הסבר, או סיפור שבר או בת המצווה לא אישרו.

נאום על עצמכם: על ההכנות, על ההוצאות, על כמה קשה היה לארגן.

התנצלות בפתיחה, כמו "אני לא נואם גדול". פשוט מתחילים.

מהנאום לסרט: השורה הכי טובה בסוף הסרט

לא צריך סרט כדי לנאום. אבל אם המשפחה מכינה סרט מהתמונות לבר או לבת המצווה, הנאום יכול להמשיך בתוכו: השורה הכי טובה שלכם על המסך האחרון, או ברכה מצולמת של סבא וסבתא שסוגרת את הסרט. ב־Glim עושים את זה בשלב "הרכבה", אחרי שהאנימציות מוכנות.

• על המסך האחרון יש "כותרת" ו"שורה נוספת". כותרת של עד 40 תווים נקראת טוב גם מסוף האולם, למשל "מותר לך לעוף, וגם לחזור", "שתמיד תבחרי במה שאת אוהבת", "הדלת שלנו תמיד פתוחה". בשורה הנוספת חותמים, למשל "באהבה, אמא ואבא", ואפשר להוסיף תאריך: עברי, לועזי או שניהם.
• ברכה מצולמת נכנסת כ"סיום לסרט" מסוג "וידאו", עד שתי דקות, וסרטון ארוך יותר מתקצר לאורך הזה. כדי שישמעו רק את הקול, בוחרים "המוזיקה נגמרת לפני הסיום".
• Glim לא משכפלת קולות, לא שמה מילים בפה של אף אחד, לא מחליפה פנים ולא מכניסה לתמונה מי שלא היה בה.
• חבילת האירוע מכינה מהסרט את שלוש הצורות, עמוד הורדה לדי־ג׳יי וכרטיס QR לשולחנות. היא כלולה בסרט של 5 דקות ומעלה, ולסרט קצר יותר היא עולה ‏19 ‏₪.

את הסרט של נדב אפשר לראות בסרטון בר מצווה לדוגמה. ב־Glim, לאולם מתאים בדרך כלל סרט של 5 דקות: ‏279 ‏₪, וחבילת האירוע כלולה בו. סרט של דקה אחת, לקבוצה של המשפחה ועם הברכה שלכם בסוף: ‏79 ‏₪. האנימציה הראשונה בחינם, בלי כרטיס אשראי. כל אנימציה לוקחת בדרך כלל 4–5 דקות. כמה אנימציות נוצרות באותו זמן ולא אחת אחרי השנייה, אבל סרט שלם לוקח יותר מאנימציה אחת.

מה עוד נכנס לסרט, ואילו תמונות לבחור, יש בעמודים סרטון בר מצווה וסרטון בת מצווה. ומתי מקרינים, ומה שולחים לדי־ג׳יי, יש במדריך להקרנה באולם.

מתי אפשר לעשות את זה לבד

• נאום לא צריך שום כלי: דף, עט, ושעון העצר של הטלפון. וגם ברכה כתובה ביד, שנותנים אחרי האירוע, נשארת שנים.
• גם סרט אפשר להכין לבד מהתמונות, בתוכנת עריכה ובכמה ערבים פנויים, ולסיים אותו בברכה שצילמתם בטלפון. מה ש־Glim מוסיפה הוא התנועה בתמונות, הכותרות בעברית וקובץ מוכן לאולם.